דילוג לתוכן

ISERD - סיפורי הצלחה

העולם שייך לכו-לם!

כמעט כל אדם חווה, בשלב מסוים בחייו, אפליה על רקע גילו. מדובר בסוג האפליה הנפוץ ביותר בעולם, הנקרא גילנות. פרופ' ליאת איילון מכשירה מטעם Horizon 2020 את דור החוקרים הבא בתחום

חזרה

סדר עולמי חדש

פרויקט המחקר השאפתני Reconnect נולד על רקע המשברים שחווה איחוד האירופי, והתערערות היציבות הפוליטית. ד״ר עמיחי מגן מספר על הניסיון לבנות אמון מחודש בין האזרחים למנהיגיהם, על החיפוש אחר נוסחה חדשה לדמוקרטיה הליברלית ועל היתרונות של Horizon 2020 בתחום המחקר 

 

 

האיחוד האירופי עובר טלטלה משמעותית בעשור האחרון, בעקבות סדרת משברים שפוקדים אותו בזה אחר זה: משבר פיננסי, משבר הגירה, תופעת הטרור ועלייתן לשלטון של מפלגות קיצוניות, אנטי-מערכתיות. כל אלה מעידים על ערעור יציבותו של האיחוד ועל הסכנה הגוברת לקיומו. "זה בולט יותר במזרח אירופה ובמרכזה. בהונגריה וגם בפולין עלו לשלטון מפלגות שמזכירות לנו מאוד את הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, במובן של הגאווה בדמוקרטיה לאומנית שאינה ליברלית, שמלווה בהרבה תיאוריות קונספירציה, בשנאת זרים, ובמרכז אירופה ומזרחה – אף בנימות אנטישמיות. אנו עדים להשתלטות של מפלגות שלטון שפועלות בצורה מאוד לא ליברלית: מגבילות את חופש הביטוי, משתלטות על אמצעי התקשורת ומנסות להשתלט גם על בית המשפט העליון", אומר ד״ר עמיחי מגן מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, השותף בפרויקט "Reconnect" שזכה במענק Horizon 2020 בסך חמישה מיליון אירו, במסגרת תוכנית Europe in a Changing World.

 

חיבור מחדש בין המנהיגות לאזרחים 

"עד לא מזמן", אומר ד״ר מגן, "ההנחה היתה, שכל מי שחברה באיחוד האירופי מכבדת, מפנימה וגם מפגינה כלפי חוץ את ערכי היסוד של האיחוד, המופיעים בסעיף 2 של אמנת ליסבון (הגנה על זכויות האדם, זכויות המיעוט, שוויון לכל ועוד)". אולם בשטח, משבר האמון בממשלות מחריף. מטרת פרויקט המחקר הרב-תחומי "Reconnect" של האיחוד האירופי, לו שותפים, מלבד המרכז הבינתחומי, 17 מוסדות אקדמיים מ-13 מדינות שונות, היא בראש ובראשונה להבין לעומק את האתגרים והתהליכים עמם מתמודדת אירופה. "לאבחן מה השתבש ועד כמה התופעות הללו רחבות ועמוקות. האם מדובר בשינוי מגמה ארוך טווח או באפיזודה חולפת". 

בהקשר זה עולה, לדבריו, שאלה מעניינת: האם התופעות הללו ייחודיות לאיחוד האירופי (שמאופיין במערכת שלטונית ייחודית בפני עצמה, המורכבת ממערכת דו-שכבתית של משילות – ברמה המדינתית וברמה העל-מדינתית) או שמא הן משקפות מגמות כלל עולמיות רחבות יותר, שנוגעות גם בהיחלשות המערב באופן כללי, ובהתחזקות שחקנים אוטוריטריים-דיקטטוריים, בהם רוסיה?
"יש מעין כמיהה בקרב הדיקטטורים החדשים, בין אם זה ויקטור אורבן בהונגריה או רג'פ טאיפ ארדואן בטורקיה, לחקות את המודל הרוסי של ולדימיר פוטין. בנוסף, קיים גם האתגר הסיני, שמערער את העליונות הערכית אך גם הכלכלית של המערב. היעד הראשון של הפרויקט הוא להבין את התופעה ואת המגמות", מציין ד״ר מגן.

"היעד השני של הפרויקט הוא גיבוש המלצות עבור האיחוד האירופי ולמנהיגים/ממשלות דמוקרטיים, בדבר השינויים הרעיוניים, המוסדיים, התהליכיים שיש ליזום, ליישם ולקדם בכדי למצוא נוסחה חדשה לדמוקרטיה הליברלית במאה ה-21".

 

ההיסטוריה חוזרת

"החדשות הטובות הן, שזו לא הפעם הראשונה שהמערב נקלע למשבר כזה. זה קרה בארצות הברית בשלהי המאה ה-19, זה קרה באירופה בשנות ה-30, זה קרה בשנות ה-70 גם בארצות הברית. ב-150 השנים האחרונות הדמוקרטיה המערבית-קפיטליסטית המציאה את עצמה מחדש. יש תחושה עמוקה שאנו נמצאים כעת בצומת שבה יש צורך 'לעשות חושבים' ולהמציא את המערכות ואת התהליכים מחדש", אומר ד״ר מגן. 

"גם מערכות שאינן פוליטיות, כמו מערכת החינוך, זקוקות לריענון, לשינוי והתאמה לעולם המודרני. יש תחושה שמשהו חורק ויש צורך בחידוש. השאלה היא איך עושים את זה בצורה קונסטרוקטיבית ולא אלימה, שלא תוביל אותנו לעוד משבר כמו במלחמת העולם הראשונה והשנייה.

"החדשות הפחות טובות הן שבני האדם לא אוהבים להשתנות, ולרוב שינויים מסוג זה מתרחשים רק לאחר קטסטרופה כלכלית, ולעתים אף אלימה. התקווה שלנו והכוונה שלנו היא לנסות ללמוד מההיסטוריה ולשנות דברים בצורה יצירתית, אבל גם מובנית ולא אלימה", אומר ד״ר מגן.

לטענתו קיימות שתי סיבות עיקריות המובילות למשבר שחווה הדמוקרטיה הליברלית אחת לכמה עשרות שנים: "ראשית, בכדי שמערכות שלטוניות יתפקדו היטב הן צריכות ליהנות מלגיטימציית תשומה (Input legitimacy), כלומר: כאזרח, אולי לא אקבל בהכרח כל החלטה של המערכת הפוליטית, אבל ארגיש שהיא הוגנת ולגיטימית, והיא תיצור בי תחושת שייכות. אבל, אחת לכמה זמן, אותה תחושת הוגנות ושייכות מתערערת. זה קורה בעיקר בתקופות של אי שוויון כלכלי קיצוני ובתקופות של הגירה. הסיבה השנייה נעוצה בלגיטימציה של התפוקה (Output legitimacy), כלומר בשאלה: האם המערכת מצליחה לייצר תפוקות טובות כמו ביטחון, צמיחה כלכלית וניהול נכון של משברים. מכיוון שכבני אדם אנו נוטים להשוות את עצמנו לאחרים, כשאנו רואים, למשל, שסין צומחת בצורה מרשימה בעוד שהמערב מדשדש ועובר ממשבר כלכלי אחד למשנהו - לגיטימיות התפוקה של המערכות שלנו, כפי שאנו תופסים אותם, יורדת ונוצר משבר אמון", מסביר ד״ר מגן.

"קבוצת המחקר של המאגד (קונסורציום) שלנו תצטרך בין היתר להציע חלופות, ולהראות כיצד ניתן לחדש את האמון בין האליטות לאוכלוסיות השונות, וליצור חיבור מחדש (Reconnect) ואיזושהי סולידריות דמוקרטית באירופה. מה שמתבקש הוא חשיבה עמוקה ושורשית יותר על המוסדות שלנו, על התהליכים הפוליטיים וכולי", הוא מוסיף.
במאגד חברים כיום חוקרים מתחומי מדעי המדינה, יחסים בינלאומיים ומשפט, ויש שותפים מנורבגיה, מפינלנד, מאוסטריה, מהונגריה, מבריטניה, מהולנד, מבלגיה ומפראג. 

Horizon 2020 - ליגה אחרת

לתוכנית המסגרת האירופית ניגש ד״ר מגן ושותפיו מישראל, פרופ' אסיף אפרת וד"ר סיוון הירש הפלר מהמרכז הבינתחומי, בעקבות פרויקט שקיים יחד עם אוניברסיטת לובן הבלגית (המוסד שמתאם ומרכז את המאגד). "בעקבות כנס שהתקיים באוניברסיטה, בנושא האיחוד האירופי ושלטון החוק, ושבו השתתפתי, יצרנו גרעין של שיתוף פעולה עם חוקרים מלובן ומהאוניבריסיטאות מידלסקס שבלונדון וכרונינגן שבהולנד. ואז, כשיצא המכרז של האיחוד האירופי, היה די טבעי שנבנה על העבודה שכבר ביצענו ונקים מאגד. ובאמת, המאגד התחיל בגרעין של אנשים שמכירים ואוהבים לעבוד יחד, ובהמשך הורחב והתווספו אנשים לפי הצורך ובהתאם לדרישות הפרויקט". 

לדברי ד״ר מגן, Horizon 2020 מהווה את המסגרת המשמעותית ביותר שפתוחה לחוקרים ישראלים. "זה נכון גם בהשוואה למקורות תמיכה למחקר שנמצאים בארץ וגם למסגרות אחרות, שנוטות להיות מסגרות בילטראליות (למשל ישראל-גרמניה, ישראל-יפן, ישראל-ארצות הברית). אין ספק שמבחינת היקף התמיכה והמימון - Horizon 2020 היא תוכנית ייחודית. זו ליגה אחרת".

אולם, מעבר לפן הפיננסי, מוסיף ד״ר מגן כי הוא רואה בתוכנית שלושה יתרונות בולטים במיוחד: "כשאתה חבר ברשת הזו, של Horizon 2020, הקהילה האינטלקטואלית שלך, קהילת המחקר עשירה ורחבה לאין ערוך. המשתתפים נחשפים לאנשים, לרעיונות ולעושר מחקרי, מתודולוגי, תיאורטי, שהוא נפלא בעיניי. זה מאפשר ליצור חברויות וליצור קשרי עבודה באופן שמאוד קשה לשכפל במסגרות אחרות. היכולת שלי להגיע לקולגות שעובדים על נושאים דומים לנושאים שאני מתעניין בהם, בפינלנד, למשל, או בפולין, היא יכולת מאוד מוגבלת, אבל במסגרת התוכנית זה קורה כתוצאה מאותם שיתופי פעולה. ברגע שנוצר הקשר הראשוני, מטבע הדברים יש לזה אפקט מצטבר. מעבר לכך, מדובר בתהליך מובנה ומאוד תחרותי. אני רואה בעצם הזכייה במענק הצבעת אמון מאוד משמעותית במחקר שלנו, כי היא מאוד מבוססת ואמפירית. זה נותן חיזוק וגושפנקא גם לחוקר הבודד, שתמיד תוהה אם הרעיונות והפרויקטים שלו נכונים. כל פרויקט כזה עובר סינון והערכה של מיטב המומחים. יתרון חשוב נוסף מבחינתי, בהקשר הישראלי הוא המימון שמאפשר לנו לטפח דור עתיד בתחום המחקר. יש לנו אפשרות לשלב רפרנטים ודוקטורנטים בתהליך וללמד אותם בצורה הטובה יותר, באמצעות עשייה, כיצד מתבצע מחקר ברמות הגבוהות ביותר. במקרה הזה, יש לכך חשיבות גם עבור המרכז הבינתחומי, שנמצא בעיצומו של תהליך להפיכת המרכז הבינתחומי לאוניברסיטה הפרטית הראשונה בישראל".

 

ויש גם זווית ישראלית

הדגש בפרויקט Reconnect הוא אומנם על אירופה והאיחוד האירופי - אבל, כיוון שהשאלה "מה השתבש בדמוקרטיה העכשווית?" היא שאלה שרלוונטית לא רק למדינות אירופה אלא גם למדינות אחרות, וגם בישראל, המושפעים מתהליכים בינלאומיים בהקשר הזה - ד״ר מגן מצביע על החשיבות שבהפקת ידע השוואתי, שלדבריו "מאוד משמעותי לזירה הפנים-ישראלית".

סימנייה