רעלת היריון היא סיבוך היריון נפוץ העלול לסכן הן את האם והן את התינוק. מטרת פרויקט אספרי היא איתור קבוצות הנמצאות בסיכון לרעלת היריון ומניעת הסיבוך על-ידי מתן אספירין במינונים גבוהים

פרויקט אספרי פעל במסגרת התוכנית השביעית. הוא אושר בפברואר 2013 והסתיים בדצמבר 2016, בתקציב של שישה מיליון אירו. מטרת הפרויקט הייתה לשלב בין אבחון מוקדם של רעלת היריון באמצעות היסטוריה רפואית ובין סמנים ביוכימיים ופיזיולוגיים שלה, לאתר את הקבוצה שנמצאת בסיכון גבוה ולנסות למנוע את התחלואה באמצעות מחקר כפול-סמיות של אספירין ופלצבו.

גידול בתחלואה
רעלת היריון היא אחד מסיבוכי ההיריון העיקריים, והיא מתבטאת ביתר לחץ דם, בפגיעה בכליות הגורמת לאיבוד חלבון בשתן ובפגיעה במערכות אחרות וביניהן הכבד, הראייה והדם. המחלה עלולה להידרדר במהרה לשטף דם מוחי ולפרכוסים, ולכן הופעתה מחייבת לידה מוקדמת והרחקת העובר והשליה. השפעות המחלה לטווח ארוך הן גידול בתחלואת נשים – מחלות לב וכלי דם, סוכרת והשמנה – וכן מחלות שונות של היילודים ומחלות של השמנה וסוכרת כבר בגיל הילדות והנעורים. התמותה העולמית מרעלת היריון עומדת על כ-76 אלף נשים בשנה, אך התחלואה מקיפה יותר מ-800 אלף נשים בעולם המערבי ועוד יותר במזרח הרחוק ובארצות מתפתחות. תמותת התינוקות בשל המחלה היא כ-200 אלף לשנה ומספר הילדים הנפגעים מוערך ביותר ממיליון בכל שנה. ההוצאה העולמית השנתית על טיפול ברעלת היריון עומדת על יותר מ-2.5 מיליארד דולר.

ארגון הבריאות העולמי, האיגוד האמריקאי למיילדות וגינקולוגיה ומכון NICE בבריטניה – המכון הלאומי לאיכות ברפואה – כולם מחייבים את הרופאים בתחום לערוך בדיקות תקופתיות תכופות לגילוי הנשים הנמצאות בסיכון להתפתחות הסינדרום. לכל אחד מהם יש גם הנחיות למניעת הסינדרום באמצעות אספירין, אך ההנחיות מבוססות על זיהוי לא מדויק של הנשים בסיכון ומחייבות לטפל בכשליש או במחצית מכל הנשים בהיריון. היות שרופאים ונשים בהיריון מסתייגים מטיפול תרופתי בהיריון אם הוא לא נחוץ, אין היום הקפדה על מילוי הנחיות אלה בכל העולם.

להקדים רפואה למכה
פרויקט אספרי מבוסס על פיתוח שיטות מדידה באמצעות אולטרסאונד, לחץ דם, ביומרקרים שמקורם בשליה והיסטוריה רפואית, כדי לזהות את הנשים בסיכון ולבחון באמצעות מחקר קליני כפול-סמיות את התועלת שבשימוש באספירין. המחקר התבסס על מטא-אנליזה שהצביעה על כך שאת האספירין יש לתת כבר בתחילת ההיריון, בשבוע ה-12, לפני שיש כל רמז להתפתחות המחלה, ושצריך לתת מנה גבוהה יחסית – 150 מ"ג ליום לפני השינה, כדי להתגבר על העמידות לאספירין המאפיינת כשליש מהאוכלוסייה עקב שימוש בכמויות נמוכות יותר (כמו אלה הנהוגות בארץ).

בפרויקט היו שותפים חמישה גורמים. אחת מהם היא הקרן לרפואת העובר, שיושבת בלונדון ולצורך המחקר הפעילה כ-14 מרכזים רפואיים באנגליה, בספרד, בבלגיה, באיטליה, ביוון ובישראל. קבוצה זאת פיתחה את בדיקת האולטרסאונד למדידה של זרימת הדם לעורקי הרחם באמצעות דופלר, וכן את השיטה לתקנון מדידת לחץ הדם בהיריון. בראש הקבוצה עמד פרופ' ניקולאידיס, פרופ' בקולג' המלכים של לונדון, מהרופאים החשובים בתחום רפואת העובר.

למחקר היו שותפות ארבע חברות: מעבדת חי מישראל שהייתה שותפה ליוזמה למחקר, הובילה אותו מבחינה ניהולית וכספית ועסקה בפיתוח סמנים מולקולריים לזיהוי המחלה; חברת פרקין אלמר, באמצעות חברת הבת בפינלנד, שפיתחה סמן לזיהוי מוקדם של רעלת היריון; חברת אסריה מגרמניה שהכינה את האלגוריתם ואת בסיסי הנתונים לאיסוף הנתונים על הסיכון ללקות ברעלת היריון ולמעקב אחרי הנשים; וחברת חננגה מאיסלנד, שהייתה אחראית לנושא הפרמקולוגיה של הכנת האספירין והפלצבו.

נפלאות האספירין
בשלב הראשון גייס הפרויקט כ-8,000 נשים בהיריון בשליש הראשון, ועל בסיס תוצאות הסמנים השונים פותח האלגוריתם לחישוב הסיכון ותוקנן לכל המרכזים הרפואיים בעולם. בשלב השני גויסו כ-30 אלף נשים בהיריון, מתוכן כ-3,000 זוהו כבעלות סיכון גבוה להתפתחות רעלת היריון. מתוכן, כ-1,800 הסכימו להצטרף לשלב המחקר כפול הסמיות –מחציתן קיבלו אספירין ומחציתן קיבלו פלצבו. זהו המחקר הגדול ביותר בתחום זה שנערך אי פעם בעולם. המחקר ארך כשלוש שנים וחצי.  

תוצאות המחקר שהתפרסמו בעיתון "ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין" הראו שאספירין מונע כ-62 אחוז ממקרי רעלת ההיריון שמביאים ללידה מוקדמת (כ-82 אחוז ממקרי רעלת ההיריון המאוד מוקדמת) אך שהשפעתו על רעלת היריון מאוחרת – מוגבלת. למעשה, המחקר מראה שהאספירין מרחיב את כלי הדם שמספקים חמצן וחומרי מזון לרחם, לשליה ולעובר המתפתח, ומוריד באופן כמעט מלא את המופע המוקדם של המחלה אצל נשים בסיכון.

בחזית המחקר והטכנולוגיה
אספירין הוא תרופה זולה ומאושרת לשימוש בהיריון, אבל המחקר מראה מי צריכה לקבל אותו (רק נשים בסיכון של יותר מ-1:100), מתי היא צריכה לקבל אותו (בשבועות 36-12 להיריון) ומהי הכמות שיש לרשום לה (150 מ"ג).

המעבר לרפואה המבוססת על תוצאות המחקר יסייע בהצלת חיי נשים בהיריון ובהצלת חיי עובריהן, במניעת הוצאות גבוהות למערכת הרפואית ובניהול בטוח יותר של מהלך ההיריון.

השתתפות ישראל במחקר, בניהולו ובחלקים הקליניים שלו היא אות הערכה לתעשיית הביוטכנולוגיה הישראלית ולרפואה בתחום המיילדות והגינקולוגיה בישראל, והיא תסייע בשמירה על מעמדה של ישראל לא רק בתחום התעשייתי אלא גם בתחום הרפואי, בחזית המחקר והטכנולוגיה. cordis.europa.eu/project/rcn/108784_en.html